למה כולם ממהרים לספציפיות

למה כולם ממהרים לספציפיות?- מתאוריה לפרקטיקה יורם מנחם.

נדמה שדור המאמנים הצעיר - ה־New School , דילג על שלב מרכזי שעליו אנחנו, ה־Old School, גדלנו: בסיס. בסיס. בסיס.

הרצון לתוצאות מהירות, יחד עם תרבות הרשתות, הוביל לאימונים שמבוססים על:
• העתק־הדבק מסרטונים אטרקטיביים.
• חיפוש אחרי מה ש“מצטלם טוב”.

• קיצורי דרך במקום תהליך התוצאה: אימונים שנראים מרשימים, אבל לא בהכרח בונים ספורטאים.

ספציפיות בלי בסיס זה כמו👇
• לבנות קומה עשירית בלי יסודות.
• לשים מנוע פורמולה על שלדת אופניים.
• לרוץ מהר עם גוף שלא יודע לבלום.
במילים אחרות - זה עובד, עד שזה לא.

ניקח לדוגמה שני ילדים:
אחד מוכשר מאוד טכנית, והשני כמעט ללא יכולת טכנית.
כאשר אנחנו מתמקדים בספציפיות בלי לבנות בסיס, אנחנו מצמצמים את סיכויי ההצלחה של שניהם.
הראשון ייתקע ברגע שיידרש להתמודד עם מגבלות פיזיות או תנועתיות, והשני לא יוכל לחפות על החוסרים הבסיסיים שלו דרך היכולת הטכנית.

בסיס מול ספציפיות
ספציפיות מפתחת ביצוע- בסיס מפתח יכולת.
וללא יכולת - אין דרך למקסם פוטנציאל וביצוע.

מי שמדלג על שלב הבסיס:
• מתקדם מהר בהתחלה
• נתקע מוקדם
• נפצע יותר
• ומגיע לתקרת ביצוע נמוכה יותר
הספציפיות קובעת איך תיראה התקרה, הבסיס קובע כמה גבוהה היא תהיה.
בשלב מתקדם - הספציפיות היא הכרחית, אי אפשר להיות בכושר מעולה ועדיין לא טוב בענף שלך.
אם האימון אינו ספציפי - הביצוע לא יתורגם להצלחה.

אימון ספציפי חייב לכלול:
• מרכיבי כושר רלוונטיים לענף
• מיומנות טכנית
• הבנת המשחק או הדרישות הייחודיות של הענף
• מרכיבים מנטליים ייחודיים
אבל כל אלה נשענים על דבר אחד בלבד👇

בסיס איכותי-> הוא פשוט התנאי שמאפשר לה לעבוד באמת.