הפתרון מתחיל במערכת החינוך ( מתאוריה לפרקטיקה- יורם מנחם)
בזמן האחרון עולות יותר ויותר כתבות על מצב הפעילות הגופנית בישראל ועל השאלה- למה אנחנו לא מגיעים לרמות הגבוהות בספורט העולמי?
שאלה - הגיוני בעיניכם לבנות בית מאפס ורק כשמגיעים לקומה השנייה מתעסקים ביסודות, צנרת וכו ?
במאמר שכתבתי על "חלונות ההזדמנות" להתפתחות מרכיבי הכושר בגילאים הצעירים, עלתה שוב אותה נקודה: אנחנו פשוט מתחילים מאוחר מדי. 40 שנה אני עובד עם מחלקות הנוער של כדורסל, כדורגל, טניס וכדוריד.
בכל המסגרות הללו ראיתי שוב ושוב תופעה שחוזרת על עצמה, הבסיס הגופני - זה שאמור להיות היסוד של הכול -לא נמצא בראש סדר העדיפויות- לא בתקציב, לא בתכנון המקצועי ולא ביישום בפועל.
לצערי, עבור אנשי מקצוע רבים זה נחשב פחות “יוקרתי”, פחות מוערך בפיתוח קריירה. בנוסף, מאמנים מתחלפים כל שנה- שנתיים, ולכן האחריות להתפתחות הילד כמעט ולא קיימת.
וכך האימון מתמקד בעיקר בטכניקה ובטקטיקה - הרבה אחרי שהגוף כבר היה צריך לעבור תשתית נכונה.
איפה השיטה? עד היום לא הצלחנו לייצר מערכת מסודרת, לא בקורסי המאמנים, לא בתוכניות האימונים
ולא בגני הילדים ובבתי הספר, כבר אמרנו : זה כמו לבנות בית ורק כשמגיעים לקומה השנייה להתחיל
להתעסק ביסודות. העולם השתנה - אבל הבסיס נשכח.
מאז 1991, עם הופעת האינטרנט, קצב החיים והלמידה משתנה כל הזמן. אנחנו בתקופת שפע: פחות תנועה טבעית, פחות מאמץ אמיתי, פחות פעילות ברחוב, עד שנות ה־2000 הרחוב היה חדר הכושר שלנו. שעות של משחקי חוץ שבנו אותנו גופנית, יצירתית ומנטלית. כשעבדתי עם ראובן עטר באקדמית התאחדות לכדורגל , הוא סיפר לי שהכישרון שלו נולד מהרחוב - לא תיקנו אותו, לא עצרו אותו, פשוט נתנו לו לשחק, להיכשל ולקום.
מה קורה בעולם - ומה לא קורה כאן. ההבדל המרכזי בינינו לבין מדינות מובילות הוא לא בכישרון.
הוא בתרבות הספורט ובמערכת החינוך-בעולם המערבי חינוך גופני הוא לא תוספת, זה מקצוע ליבה,
חלק מהזהות הבית-ספרית, מושרש עשרות שנים, מאז שנות ה־2000, כשהטכנולוגיה צמצמה את התנועה
הטבעית של הילדים - מדינות רבות פיתחו פתרונות מערכתיים.
אצלנו? אנחנו תלויים ב"מובילים": מנהל בית ספר שאוהב ספורט, מאמן אגודה עם תשוקה והאסטרטגיה,
מפקד פלוגה שמבין את התחום הפיזי, מנטלי וכמובן ההורים על פי מידת זיקתם לאורח חיים בריא.
אם הם שם - הילדים יזכו לבסיס בריאותי ולמקסום פוטנציאל .
אם לא — פשוט לא, זו לא שיטה. זו מקריות. לאן מכאן? במאמר הבא אכתוב על תרבות הספורט בבתי הספר בעולם, ואולי נצליח ליישם כאן חלק מהמודלים.
אם נרצה להגיע לצמרת — נצטרך סוף סוף להתחיל מהבסיס.
נכתב במקור בקהילת ״מתאוריה לפרקטיקה״, קבוצה מקצועית של מאמנים ומורים לחינוך גופני שיורם מנחם הקים ומוביל.